מהי סטיית אי-היציבות?

מחירי האופציות או הפרמיה המשולמת הם מדד טוב שמשקיעים משתמשים בו להסיק אם עומד להיות שינוי בכיוון השוק. לא רק שהמחיר באופציה “במחיר השוק” יהיה יקר יותר ככל שהסוחרים מהמרים על כיוון השינוי בנכס בסיס מסוים, אלא שאופציות שהן “מחוץ למחיר השוק”, יתגמלו בפרמיה גדולה עוד יותר.

הבנה מתי הפקיעה יכולה להיות הפכפכה ביותר, יחסית לפקיעה במחיר השוק, היא הבנה מרכזית וחיונית הדרושה למסחר באופציות. שינוי באי-היציבות (בהפכפכות) בין פקיעות נקראת עיקום או שיפוע או סטייה כפי שאנו בחרנו להתייחס לכך במאמר זה. 

אופציה בתוך הכסף כלומר במחיר השוק, הינה אופציה אשר בה מחיר הפקיעה של האופציה שווה למחיר הבסיס של הנכס. אם דלק גולמי היה נסחר ב- 80 דולר לחבית, אופציית הרכש כלומר CALL של 80 דולר ואופציית המכר כלומר PUT של ה-80 דולר הינן בתוך הכסף לכל זמן הנראה באופק כל. מחירי פגיעה שהם מתחת או מעל 80 דולרים הם פקיעה מחוץ לכסף.

כשמדברים על מחירי פקיעה שהם מחוץ לכסף, הסוחרים מתייחסים לאחוז שבהם הפקיעה רחוקה מהמחיר שלהיות בתוך הכסף בכדי להקצות את האופציה. כאשר הסוחר מתיחס לאופציית מכר על דלק גולמי שהיא 10% מחוץ למחיר השוק, כאשר דלק גולמי נסחר ב80$ לחבית, הסוחר מתייחס לאופציית מכר עם פקיעה של 72$ לחבית, ואופציית רכש עם פקיעה של 88$ לחבית.

באופן תיאורטי כל האופציות עבור נכסים פיננסים צריכות להסחר באותה רמה של אי-יציבות במצב של רכש ומכר במחיר השוק, עם אותה פקיעה ותאריך הפקיעה האמורים להיות בעלי אותו המחיר. באופן מעשי, הדרישה לחוזים אישיים של אופציות יכולה להעלות את המחיר של חלק מהאופציות על כלי פיננסי מסויים, אשר יכולים ליצור הבדלים במחירים.

יש שני סוגים של עקומות: עקומת פקיעה ועקומת זמן. עקומת פקיעה היא מידת הסטייה של אי היציבות באופציה של חוזי אופציות בעלי ערכי פקיעה שונים אך באותו זמן פקיעה. למשל, אופציית מכר על דלק גולמי שהיא 10% בהבדל ממחיר השוק, תהיה בעלת אי-יציבות משתמעת פוטנציאלית גבוהה יותר מאשר אופציה שהיא 5% מחוץ למחיר השוק.

עקומת הזמן היא מידה של השינויים של אופציית אי היציבות בהשוואה לאופציות של חוזים עם אותו המחיר אולם עם זמני פקיעה שונים. הכוונה היא שאופציית המכר של דלק הגולמי שהיא 10% מחוץ למחיר השוק אולם תפקע בעוד 60 יום, היא בעלת אי-יציבות משתמעת גדולה יותר מאשר אופציה של דלק גולמי שתפקע בעוד 30 יום. כאשר אופציית רכש במחיר שהוא מחוץ למחיר השוק או אופציית מכר שהיא מחוץ למחיר השוק הם בעלי אי-יציבות משתמעת גדולה יותר מאשר אופציות במחיר השוק, נראה כאילו עיקום אי-היציבות המשתמעת מופיע בצורת חיוך. כאשר גם אופציות הרכש וגם המכר הם גבוהים או נמוכים יותר, ההגדרה שמשתמשים בה לציין את ההבדל הוא העקומה.

 

 

סוג שני של עיקול הוא עיקול הזמן. לדוגמה, אם נבדוק את אי-היציבות המשתמעת בספטמבר המתייחסת לאופציית מכר 70 לגבי דלק גולמי בהשוואה לדצמבר 70 דולר אופציית מכר על דלק גולמי אזי אי-היציבות המשתמעת הייתה שונה מסיבות שונות עבור כל אופציה. קודם כל, השינוי בבסיס הנכס יכול להיות אחר (זה יכול לקרות עבור חוזים עתידיים שהיו להם נכסים בסיסיים שונים). שנית, יתכן שיש יותר ארועים שיכולים לקרות בתוך זמן ארוך יותר. הסיבה השלישית  היא שאי-היציבות המשתמעת עובדת בהיפוך ביחס לזמן. בדרך כלל אם מחיר אופציה היה צריך להיות רציף-יציב, אזי ככל שעובר הזמן, יורדת אי-היציבות המשתמעת.

תמחור מודלים באופן מסורתי נוטה לתמחר אופציות מחוץ למחיר השוק נמוך יותר מאשר אופציות בקרבת מחיר השוק. כתוצאה, חישובי אי-היציבות בהשוואה למחיר העכשוי של האופציות מביאים תוצאות המנפחות את אי-היציבות ככל שהאופציות נהיות יותר ויותר בתוך או מחוץ למחיר השוק והתוצאה של המצב הזה היא ששרטוט העקומה נראה כמו עיקול החיוך. במציאות, ככל שהפחד מתנודות מהירות בנכס הבסיס מתבססות בקליקה של הסוחרים, עולה הדרישה למחירי אופציות מחוץ למחיר השוק, ואי היציבות המשתמעת בה עושים שימוש לתמחר אופציות אלו עולה.

לדוגמה, כשמתחיל משבר פיננסי לחלחל, “להתבשל”, הסוחרים רוצים להגן על עצמם על ידי רכישת אופציות מכר המגנות על תיק ההשקעות שלהם מירידות מחירים נרחבות בשוק הנכסים. מעבר זה יוצר דרישה גם לאופציות במחיר השוק וגם לאופציות מחוץ למחיר השוק. מחירי האופציות שהן מחוץ למחיר השוק היו נמוכים יותר, ולכן הדרישה גדלה ודוחפת את אי- היציבות המשתמעת גבוה יותר מה שיוצר עיקום רחב עבור אופציות ה- S&P 500

ישנה נקודה מסוימת בתוך העיקול של אי-היציבות המשתמעת, שהעיקול או החיוך מתחיל להשתטח. בנקודות ההטיה האלו הסוחרים יכולים לנצל את היתרון ולהרוויח מאי-היעילות של השוק.

 

ראה בנוסף: