התועלת באופציה בינארית ביחס לאי-היציבות המשתמעת

אופציות בינאריות או אופציות ספרתיות (דיגיטאליות) מציגות מבחר של הזדמנויות בהן משקיעים יכולים ליצור אופציות להימור בלי שייפגעו מאי-יציבות גבוהה, המעלה את ערך האופציה למצב שנהיה יקר מדי להשתמש בהן בתור כלי לספקולציה. סוחרים רבים תוהים מדוע לא פשוט לקנות אופציה רגילה במקום לנחש אם השווקים יעלו או ירדו במשך תקופה מסויימת.

הסיבות הן, שבשוק לא-יציב האופציות הסיפרתיות (דיגיטאליות) מציגות חלופה למסחר המסורתי באופציות ונילה.

איך מתאפשר הדבר?

אופציה בינארית קרויה בינארית בגלל שהיא או במחיר השוק, או מחוץ למחיר השוק. כשמגיע זמן התשלום המצב ברור, וסכום הכסף שישולם קבוע. הגדרת הבינארי היא אם כן פגיעה או החטאה, ולכן מצב התגמול הוא הכל או לא-כלום. אופצית רכש בינארית משלמת למשקיע, כשבסיס המחיר של השוק עולה על המחיר שהוכרז בזמן הפקיעה. ההבדל היחידי כאן הוא שהתשלום הוא סכום שנקבע מראש ללא תלות בהבדל בין מחיר השוק ומחיר הפגיעה. אופצית מכר בינארית משלמת סכום קבוע למחזיק האופציה, רק אם מחיר השוק או מחיר הבסיס הוא מתחת למחיר הפקיעה.

יש הבדל בתימחור הכלי שבו משתמשים, כשמתמחרים אופציה בינארית יחסית לתמחור אופציית וניל. אופצית וניל מתומחרת תוך שימוש במודל Black–Scholes formula של מיירון שולס ופישר בלאק , אשר משלבת את מחיר הבסיס של הנכס, רמת הריבית, מחיר הפקיעה ואי-היציבות המשתמעת. אי-יציבות משתמעת היא אחד מהנתונים המשפיעים ביותר, ולכן, ככל שאי-היציבות המשתמעת גבוה יותר, כך גבוה יותר המחיר של אופציית הונילה.

אחד מההבדלים הגדולים ביותר בין אופציות וניל לאופציות בינאריות היא שבאופציות בינאריות התמורה הכספית קבועה מראש. מכך מבינים, שההבדל בין מחיר הבסיס של הנכס ומחיר הפגיעה לא משפיע על התשלום, אם השוק נמצא מעל למחיר הפגיעה במקרה של רכש, או השוק נמצא מתחת לפגיעה במקרה של מכר. לדוגמא: אופציית רכש על מניות שהפקיעה בחמישים שקלים עם תשלום תגמול של עשרה שקלים, יגיעו לאותה תמורה כספית אם מחיר המניה היא 50.01 שקלים או 200 שקלים. כשזוכרים את העובדה הזו , הערך של האופציה לא יעלה אם המחיר ממשיך ועולה גבוה יותר ויותר. למעשה רכש של אופציה בינארית מציג מחירים הדומים מאד למרווח רכש “שורי” לתקופה מאד קצרה.

“מרווח רכש שורי” זה מבנה של אופציה, בו הסוחר קונה אופציית רכש במחיר נמוך מאד, ובעת ובעונה אחת מוכר אופציית רכש במחיר גבוה. התשלום על אופציה של מרווח רכש שורי הוא קבוע. למשל, נאמר שהסוחר רוכש פקיעה של מניה ‘אבג’ ב- 100 שקלים ובעת ובעונה אחת הוא מכר אופציית רכש של אותה המניה ב- 110 שקלים. כשמחיר המניה עולה ל- 55 שקלים או 70 שקלים, התמורה לסוחר היא עדיין 10 שקלים (שזה 110 שקלים פחות 100 שקלים). ניתן להשתמש באותה דוגמה בהיפוך כדי להציג מרווח של אופציית מכר.

השרטוט בהמשך מראה איך מרווח רכש שורי ישתלם. כשהשוק עולה ממצב של מתחת לאופציית רכש הנמוכה ביותר כלפי מעלה, התשלום הוא אפס עד שהוא מגיע למחיר פקיעת אופציית הרכש הראשונה. בין הפקיעות, התשלום ממשיך לעלות עד שהוא מתאזן ברגע שהוא מעל מחיר הפקיעה הגבוהה יותר.

 

 

המחיר של אופציית הרכש ברמות המחירים הנמוכות יותר, יהיה עדיין גבוה קצת  יותר מהמחיר של אופציית הרכש היקרות יותר. הסוחר באופציה יצטרך לשלם פרמיה על אופציית הרכש במחיר הנמוך, אבל הוא יקבל פרמיה על האופציה במחיר הגבוה. שני המבנים יקזזו אחד את השני, עם השקעה קטנה כשרוכשים “מרווח רכש שורי”.

אי-היציבות המשתמעת עם קניית אופציית הרכש הנמוכה יותר תתקזז (כמעט) עם אי היציבות של אופציית הרכש הגבוהה.

מה שאפשר להסיק מכך הוא, של”אי יציבות משתמעת גבוהה” תהיה השפעה מוגבלת על הפרמיה של מרווח אופציית הרכש  וכן ניתן להסיק שככל שהתמורה גבוהה יותר, יש יותר השפעה לאי-היציבות המשתמעת על הפרמיה של מרווח אופציית הרכש.

בנוסף, העקומה המתייחסת למרווח אופציית רכש יכולה באופן חיובי או שלילי להשפיע על הפרמיה המיוחסת עם מרווח אופציית הרכש או המכר.

כיוון שאופציה בינארית מתומחרת בדרך דומה למרווח רכש ולמרווח מכר, הסוחר יכול להסיק, שכאשר אי-היציבות המשתמעת היא גבוהה מאוד, כדאי יותר לרכוש אופציות בינאריות כדרך לקחת ספקולציה  על הכיוון אליו פונה השוק, מאשר להשקיע באופציות ונילה. באופן תיאורטי, מחירי אופציות בינאריות צריכים להיות חסינים לאי-יציבות משתמעת עולה. ככל שהתמורה גבוהה יותר יחסית לפרמיה, כך היא תושפע יותר על-ידי השינויים באי-היציבות המשתמעת.

ראה בנוסף: